אפקט המראה - ביחסינו עם הבית ועם המזון
ב"ה י"ז אדר ה'תשס"ט 13/03/09
בתמונה למעלה : תודה לאמנון על הראיה הרגישה ועל המחשבה המקורית , לצלם את פנים הבית בעמידה מאחורי הווילון בחוץ ... לקלוט חמימות פנימית דווקא מזוית חיצונית .
כל אחיזה במצלמה , או בתמונה יפה שמישהו צילם, מזכירה לנו את היכולת ואת הבחירה לראות יופי ... לגלות ולמסגר את תמונות היופי ... את היופי הקיים ... בכל מציאות ובכל רגע בחיינו . יופי שאנחנו מסוגלים להתחבר אליו ולהעבירו לאחרים באמצעות תמונה בהכרח משמש מראה ליופי אינסופי ... הקיים בתוכנו .
קרה לכם פעם שהסתכלתם על הבית שלכם והרגשתם: זה עמוס לי ,לא מרגיש בנוח , כבד, מבלבל , משתק אותי , מאיים עליי, חונק אותי .
קרה לכם פעם אחרת שהסתכלתם על אותה המציאות בתחושה קלילה כזאת : הנה, אני שמה מוסיקה, מתחילה לנקות ולסדר באהבה ... והאווירה כאן בן רגע תשתנה לטובה.
מסתבר שהרגעים בהם איננו חשים בשלום עם הבית קשורים ישירות בהרגשה לא נוחה עם הגוף . שהרי מהו אם לא "הבית של הנשמה" - גם הגוף הוא בית , אבל ברמה אחרת . למעשה כל שיפוט , כל דעה שיש לנו על מה שהוא כביכול חיצוני לנו יכול רק לשקף מערך נפשי פנימי .
מדוע פתאום הבית "כבד" עלינו ? אולי אכלנו יותר מדי או באופן לא נכון לנו ? אולי אנחנו באמת עייפים וכל מערכות נפשנו וגופנו זקוקות לשינה ולהתחדשות ? אולי לא היתה לנו מספיק פעילות גופנית היום והפעילות השכלית , המילולית , השתלטה על הכל ?
ההסטוריה כבר הוכיחה שבאפשרותו של האדם לראות טוב ולהיות מחובר לטוב גם במציאות הכי שלילית או באותה מידה להיות אטום, שלילי , ביקורתי ושיפוטי , בלי להפתח ובלי לראות את היופי מסביבו - כשאלו קיימים בשפע .
ומה לגבי טעם המזון ?
איך זה , שאותו סלט שמספק את כל נימי נפשנו , ומתדלק כל תא בגופנו , יכול פתאום בבת אחת להיראות חסר עניין , משעמם ? או שהמרק שאכלנו והיה כל-כך מדהים , מרגיש לנו תפל כעבור זמן קצר ?
יתכן שאכלנו אותו בפעם הראשונה כשהיינו באמת עירניים ורעבים , ובפעם השניה כשהיינו יותר עייפים מרעבים , או מתוסכלים בגלל משהו ... זו דוגמא טובה , לאיך שטעם המזון יכול לשמש מראה מדויקת למצב הנפשי שלנו .
למרות שעפ"י הגדרתי שוקולד הוא סם ולא מזון , אשתמש בו בתור הדגמה נוספת לאותו רעיון : בקוביה הראשונה , אתם מלאי התלהבות , החושים ערים, הגוף חיוני , זה מרגיש כל-כך טעים ! ואז הסם - הקוקאין שבקקאו - הכימיה הממכרת של הסוכר המזוקק הלבן וכו' מתחיל להשפיע על המוח לצרוך עוד ועוד ... הסם הזה אשר זורם בדם ... מכביד ומעכיר את צלילותן הטבעית של מחשבותינו ושל רגשותינו . לפתע טעמו של השוקולד הזה נעשה דוחה , בלתי נסבל . אותו מוצר - אבל המערך הכימי הנפשי שלנו השתנה - ואיתו חוית הטעם כולה .
למדנו שתופעת המראה קיימת לא רק ביחסים אנושיים - אלא במפגש עם כל דבר - כולל הבית , כולל המזון . איך נשתמש בידע הזה , כדי לקחת צעד אחד קדימה ? ? ?
ניצמד לתוכנית האכילה שההוכיחה את עצמה כעדינה וכטובה עבורנו , לאור הנסיון שצברנו ועל סמך היכרותנו עם עצמנו , ולא נתייחס לשינויים בתחושות שאנו חויים מפעם לפעם לאחר הארוחות . נדע לעשות הפרדה בין קביעות אשר בונה ומייצבת אותנו לבין אוקיינוס השינויים והגוונים של התחושות . ממש כמו שמפרידים בין אדום וכחול - כשלא עושים מהם סגול .
"המח שליט על הלב בתולדתו" זהו עיקרון שמתואר רבות בתניא - ספר היסוד של העבודה הפנימית עפ"י החסידות . כך נבראנו בתולדתנו , עם האפשרות לבחור מהיכן נהיה מונהגים : מהלב - התלהבות, תחושה, יצר ורגש או מתבונת הנשמה - השכל הבריא (יש גם שכל לא בריא) וההגיון הצלול . כשהמומלץ הוא שהמוח יכוון ויעדן את רגשי הלב ולא להיפך שיצרינו ותחושותינו ישימו מילים בפינו ורעיונות במוחנו .
אחת המטופלות שלי כתבה לי :
"לא להאמין , איך כשמפתחים את ההסתכלות הרוחנית הנכונה , היחסים עם האוכל מתחילים להיעשות טובים יותר. כל כך הופתעתי לגלות , שספר התניא מספק תובנות המשמשות עבורי כמזון . אני מודה לך על שפקחת את עיניי למה שאת קוראת "אכילה מושכלת" והשכל "החדש" שקיבלתי באמת השפיע על הלב , שעכשיו פחות מתלהב ... מדברים המזיקים לנפש ולגוף ."
ומכיוון ששבת בפתח ... וכולנו אוהבים בשבת - סלטים מיוחדים - הנה מתכון קל בעל ערך תזונתי רב , שבודאי יהווה חידוש מרענן עבור בלוטות הטעם שלנו . ומכיוון שאני מתלהבת לא רק להמציא "מתכונים לפשטות" אלא גם "למתג" אותם ולתת להם שמות פרטיים משלהם , קראתי למתכון הזה -
קולינורי kolinori
הכירו דרך חדשה להשתמש בקולרבי : מסירים ממנו את שני הבסיסים , הגסים והקשים , אבל משאירים את הקליפה המועילה והמזינה שמסביבו . קוצצים את הקולרבי במג'ימיקס עם קצת גזר ושימו לב - עם דף שלם של נורי יבש (נכון, אצת-ים שמכינים ממנה סושי .) העבירו לקערה ותבלו ברוטב סויה ולימון או הומבושי .
מקווה שהמתכון החביב הזה , יהיה מראה , לשקף עבורכם - חיוניות, פתיחות , סקרנות , התלהבות ורצון להתחדשות - הקימים בתוככם .
ש ב ת ~ ש ל ו ם !
אורית לבב 049575553
תגים:
המזון מבלבל אותי לעתים
הוגש על ידי אנונימי ביום ו', 13/03/2009 - 07:29.המזון מבלבל אותי לעתים תכופות. אני חושבת שאני רעבה! אני חושבת שהחום של המזון בבטן ירגיע אותה. אני צריכה כמות של אוכל עצומה כדי שבטן תרגע. מנגנון האיזון שיודע מתי זה רעב ומתי זה תחושות אחרות משובש אצלי. אני לא נותנת לאוכל מספיק זמן כדי ליצור תחושת שובע. כמו הרבה דברים אחרים אני רוצה שובע עכשיו! בנושאים אחרים לא נותר לי אלא להמתין וכך גם פה. אבל, בתוך מכורה לאוכל אני מתקשה להאמין למה שאני יודעת וברגע שאני קרובה לאוכל אני צריכה להתפלל המון כדי להשמר. אני ערה לעניין ועושה כמיטב יכולתי להתמודד. תודה על התזכורת. דורית
לדורית : אני מכירה הרבה נשים
הוגש על ידי אורית ביום ו', 13/03/2009 - 09:12.לדורית : אני מכירה הרבה נשים יקרות העונות לשם דורית . אנא כתבי לי במייל levav@adama.net והשאירי מס' טלפון ואוכל ליעץ לך באופן יותר אישי. בכללי - ארחיב על כך במאמר נפרד , אבל בקצרה : מערכת העיכול של המזון מעכלת גם רגשות ורעיונות . לכן למרות שהרגילו אותנו שהבטן צריכה להיות מלאה , הנכון לנו הוא דווקא לשמור על בטן קלה , פנויה . האימון הטלפוני הוא כלי מיידי להיערך בשמחה לשינוי , להבינו , והוא בוא יבוא .