בית לבב

ב"ה ערב חג פורים ה'תשס"ט

בתמונה : צולמה בראש חודש , כמו שרומזת החריטה על הבטטה . רציתי לחרוט "משנכנס אדר מרבין בשמחה" אבל לא היה מקום , אז הסתפקתי ב "חודש טוב" . בשבת האחרונה של החודש הקודם אנחנו מברכים את החודש החדש , ממש "מתכנתים" את האיכויות שלו עבורנו . הפעם , כשברכנו את חודש אדר , ביקשתי את האיפוק והתבונה לחגוג את חג הפורים באופן המדויק ביותר לנשמתי ולביתי.

ועל כך המאמר שלפניכם .

מכירים את העניין , כמו במציאת בן / בת זוג לחיים , שהרבה "לא" מכווננים אותנו במציאת ה "כן" הנכסף . כך זה עבורנו בדרכים בהן אנחנו חוגגים את חגי - ישראל , חגי הנשמה שלנו .

הרבה חוויות פורים כבר הביאו אותי , בגילי המופלג ( באמצע בין 43 ל - 44 ) לזהות מה אני לא רוצה : מסיבות ריקודים , אפילו על טהרת הנשי , שמעשנים ומרכלים בהן . התערבבות עם הילדים במקומות בהם נקבל פטישים וקצף על הראש - לא להאמין שזה עדיין קורה . משלוחי מנות שבהם אנחנו מקבלים קמח לבן וסוכר לבן .. ואוטומטית מעבירים הלאה , בלב לא שלם , לתת מה שאנחנו דוחים . ועוד כהנה וכהנה .

אך היו גם החוויות שנתנו לי את הכיוון מה כן : בשנה שעברה ,כששמתי רק לכמה דקות , דיסק של שירי פורים חסידיים וחשתי את התפרצות השמחה בתוכנו .. ותשוקת אין - קץ להסתחרר ולרקוד , להשתחרר ולהשתטות באופן משפחתי ... ידעתי שזה מסוג חוויות ה "כן" ושארצה להקדיש לזה המון זמן בפורים הבא .

אז נראה שהשנה הייתי מכווננת כראוי .

כשהגעתי לבית הכנסת לקריאת המגילה מצויידת ברעשנים ובשמחה עצומה , ופגשתי בהלם - פיקות, נפצים וקפצונים . ולאנשים היתה החוצפה לרמוז לי בלי לדבר להוציא את התינוק שהחל לבכות מהפחד ... במקום להוציא את הילדים שלהם שמשביתים את השמחה מבלי דעת . בכנות , הנשמה שלי היתה מזועזעת : איך , תחת איום שיכול להתחדש בכל רגע (לא מאמינים? תיכנסו לאתר "תיק דבקה" ) של טילים וקטיושות , אנחנו מסוגלים להרשות לילדים שלנו לקנות נפצים (אותי גם קפצונים מקפיצים ..) ולייצר חויות הלם, פחד ובהלה ולפעמים גם נזק בלתי הפיך , זה כלפי זה . לא נתפס לי , תסלחו לי , אולי בגלל שאנחנו אוכלים מזון עדין , אין לנו עור של פיל - אשריינו!

אז ברחנו הביתה ... לחום של קירות האדמה ואל העדינות שבין כתליהם . בלית ברירה "תענית אסתר" שלי ושל מיתר , שזה היה הצום המלא ראשון שלה (!) התארכה מעבר לצפוי . לא יכולנו לטעום עד לאחר קריאת המגילה - מה שלא קרה - כי בחרנו לעזוב באמצע .

אז פיניתי את שולחן המטבח , ובתוך מגש מוכסף הנחתי רעשנים מקוריים (פעמוני נחושת וכלי נגינה מחומרים טבעיים בסגנון זה ) , התיישבנו סביבו ואף זכינו להזמין אורחת - הבת המקסימה של השכנים , לקיים את המצוה איתנו . ואמנון - בעלי , קרא ברגש רב ובהטעמה את כל מילות המגילה . למרות שכבר שמע הכל , יצא ידי חובה ויכול היה לאכול בסיום הצום , בכל זאת למעני , למען שלמות המצוה של הילדים , התמסר בכל ליבו לעניין .

מדהים , עד כמה מצווה היא "אוכל" לנשמה . שעה ארוכה אחרי תום קריאת המגילה הביתית עוד הרגשנו ש "הבטן שלנו מלאה" למרות שרק שתינו מים ולא טעמנו דבר . איזה תענוג היה להרעיש ולצלצל בפעמונים בכל פעם שהוזכר המן ... ולכוון ל "צוררים" ול "המנים" שצרים עיניהם עלינו היום . (אתם יודעים שאחמדינג'אד זה "קיצור" של המן . קיצור מוארך , כמובן .)

ואחר-כך התפרצה השמחה , מתוך בהירות כה גדולה ש "הנשף המשפחתי" הוא הנכון עבורנו . השתוללנו ממש , בחן , בחסד וברחמים ... נראה לי שפתחנו לעצמנו את צינור השמחה ... לימים ולחודשים הבאים .

הילדים אחזו בגזר ובמלפפון האורגניים והמשיכו לרקוד (תאמינו לי - זה לא מסוכן לרקוד עם מלפפון ) ובינתיים התבשלה לה בסיר ה "מנה של פורים" וסיקרנה אותנו .

וכעת, אפתיע אתכם :

מי ישן בשעה 22.00 בערב חג פורים ? - - - אנחנו . בלי בושה . אחרי חודשים מבולבלים של עבודה בשעות הקטנות של הלילה ובריאות מעורערת ... הרי זה הנס שלנו ! הנס האמיתי !

הילדים הלכו לישון עם אושר בעיניים ומתיקות של בית , שיודע לאזן , לתקן , ולהזין . למען האמת , אמנון נרדם אפילו לפניהם .

והנה אני , בנס שלי , עם הכרת ~ הטוב והכרת ~ תודה גדולה על ההתקרבות שלנו לזיהוי התדר ... ולעשיית החלק הנכון שלנו בחיים האלה . כנאמר בסיום התפילה : "... ותן חלקנו בתורתך ."

אז לכבוד פורים - הכנתי אטריות בהירות בתחפושת שחורה .

בישלתי אורז פרא שעבר תהליך טרום הנבטה - השריה כל הלילה , שטיפה ושהיה במסננת לכמה שעות נוספות . טרום נביטה הוא מצב תזונתי בריא יותר, אנזימי המזון פעילים, העיכול וגם הבישול קצרים ועדינים יותר. לאחר כשבע דקות הוספתי לאורז המתבשל אטריות אורז (כדי שגם הפעוט , הרגיש לחיטה מלאה, יוכל להנות.) . הקפדתי לערבב שהעסק לא ידבק . כיביתי את האש אחרי כמה דקות נוספות והשארתי בסיר סגור , בהשהיה , להשלמת ריכוך המזון .

התיבול בעת ההגשה הפעם , היה :

שקדיה, שמן זית, רוטב סויה והומבושי (רוטב מומלץ מחנויות הטבע) , מעט שום . המבוגרים קיבלו גם עשבי תיבול קצוצים , בעוד הילדים לא רצו "נקודות ירוקות" - זכותם . (ממילא הם אוכלים כמויות מהם בממרחי הפשתן ... או הטחינה .)

המנה היתה כל - כך חומה בצבעה ומפתיעה ... שהילדים ממש צחקו מהצבע הכהה של האטריות שהתבשלו עם האורז השחור .

"שבת המלכה" ו"פיית הגאולה" כבר תלויות על הקולב . שמלות זוהרות וריקות ... תוהות איזה תוכן ימלא אותן ביום פורים הבא עלינו לטובה . לכו לישון בשלווה , תחפושות שלנו , המחר יגלה את פניו . ולואי נזכה לבנות עוד קומה של שמחה , על זו שהעמדנו היום .

חלומות מתוקים ...

יום שני של פורים

השנה , כמו שאמרתי הייתי "מכווננת" יותר מתמיד , לאיכויות שאני רוצה לחוות בחג הזה . אחד הרצונות שהתבשלו בתוכי היה "לשלוח מנות במשלוח המנות " ... לא, זה לא משחק מילים . רציתי לשלוח מזון אמיתי . כמו שאבותינו בודאי היו עושים - מזון ביתי , אותנטי , עשוי באהבה . ועוד היה לי ברור , שזה הולך להיות צבעוני ... פורים ! ! !

אז לא ביקרנו במכולת כמו כולם , ואפילו לא בחנות הטבע כבשנים הקודמות . לא קנינו שום ארוזים ושום מרשרשים . שום חטיפים חוטפי אנרגיה שעולים לנו בבריאות ובכסף .

קצצתי במג'ימיקס סלט ענק שיחזיק מעמד בכייף עד הערב - מתכון בהמשך

והכנתי "פשטידה ללא אפיה" מחומרים מעולים , משהו טעים מאד. - מתכון בהמשך .

קניתי מארזים שקופים , עגולים , עם מכסה תואם . לא היו כלים מנייר או מפלסטיק מתמחזר - לצערי .

סידרתי את שני סוגי המזון זה מול זה , בשני "חצאי" הצלחת באופן ציורי - כידוע נהוג לתת שני מיני מזון ולזכות את המקבל בשתי ברכות שונות . במקרה שלנו - "מזונות" על התבשיל שהכיל חיטה גרוסה ו "אדמה" על הסלט הססגוני .

על המנות הונח פתק : ** בברכת פורים שמח עם טעם טוב של בריאות ואהבה . "

בקרוב תוכלו לראות את הצילום .

האושר הכי גדול , היה לצאת לסיבוב בין השכנים , עם הילדים , לחלוקת משלוחי המנות . מיתר (כמעט בת מצווה) הדגישה באזניי שחשוב לבקר ולשמח לא רק שכנים שאנחנו רואים יום-יום , אלא דווקא את אלה שהקשר בינינו לא מובן מאליו .

ותשמעו - אחרי כל החטיפים , וכמויות הקמח שאכלו בחג ... אנשים כל-כך הופתעו ושמחו לקבל ארוחת ערב טבעונית . ראיתי את החיוך בעיניים .

הנה המתכונים :

הסלט הססגוני

במג'ימיקס קצצנו מעט סלק חי עם בטטה חיה , קצת שקדים והמון עשבי תיבול ירוקים . תיבלתי בסומק, זרעי כמון וזרעי שמיר . ולא הוספתי שמן זית או לימון - כדי לשמר את הטריות .

הפשטידה ללא אפיה

בישלתי קינואה חומה עם גרגרי חומוס מונבטים בהרבה מים , לקראת הסוף הוספתי למים שנשארו בסיר קוסקוס אורגני דק , כיביתי את האש והשהיתי עם מכסה סגור . אחרי כחצי שעה תיבלתי בשמן זית, סויה, הומבושי, סומק, כמון וכורכום . זוהי תערובת שמתגבשת ונעשית מוצקה לאחר שהיא מתקררת ולכן אני קוראת לה "פשטידה ללא אפיה" . לאחר שסידרתי את ה"פשטידה" במגש משלוח המנות פיזרתי מלמעלה פתיתי קוקוס .

קיבלתי כמה טלפונים בחג מקוראי היומן שלי ... וזה היה מאוד מרגש ... לחלוק רעיונות וחויות ב "זמן אמת" , ולעזור לאנשים לקבל החלטות אמיצות בעיצוב תוכן משלוח המנות שלהם - השנה .

המטרה היא : לבנות קהילה של העצמה הדדית בתחום המזון המבריא וה ט ע י ם !

אז אנא , המשיכו להיות בקשר והציעו רעיונות משלכם .

זכרו להוסיף בשמחה , אחרי חג הפורים . הרבו מדי יום את שמחתכם !

פורים שמח ~ מבית לבב . אורית .